האישה הזו כבר עלתה לאוטובוס במצב רוח רע. היא לקחה איתה את שני הילדים הקטנים שלה, הסימון על המושבים בקדמת האוטובוס הראה בבירור שיש לה זכות לשבת במקום שבו ישב הנער. היא הייתה זועמת, היא צעקה על הנער כל כך חזק כדי שכל שאר הנוסעים באוטובוס ישמעו – “יש לי שני ילדים קטנים!” היא צרחה בכל הכח,“היית צריך לקום מהמושב הזה בשניה שראית אותי עולה על האוטובוס!” כל הנוסעים הסתובבו להביט בסצנה המביכה.
נער תמים?
הנער לא אמר דבר, הוא נשאר ללא מילים, בסופו של דבר הוא קם אבל בצורה מאוד משונה, הוא נעץ את מבטו באישה בזמן שעשה זאת, הוא נעמד כאשר הוא רועד ומתנדנד, התכופף מעט, והרים את מכנסי הג’ינס שלו. כעת ניתן היה לשמוע קולות מופתעים מאוד מכל מקום, נוסעי האוטובוס ראו את מה שנחשף מהמכנסיים המורמים, האישה השתתקה. עכשיו היא רצתה לקבור את עצמה באדמה.
הדקות שלפני הקרב
- מודעה -
תומאס סקוט היה עובד חרוץ בחנות מכולת בפורט וורת’, טקסס. היום הזה לא היה שונה מהרגיל, הוא ציפה לחזור הביתה אחרי משמרת ארוכה של 10 שעות. הוא אהב את עבודתו והתמסר לה בכל ליבו אבל עבודה עם אנשים היא עבודה לא קלה, לכן גם לפעמים היא מתוגמלת בשכר רב יותר.
הוא ניסה לשכוח את אי הנוחות שבהתנהלות מול לקוחות לא ידידותיים, וכאלה היו הרבה. הוא עשה את המסלול המוכר לתחנת האוטובוס, הוא הגיע בזמן ואמר שלום לנהג עם עלייתו. כמו בכל יום האוטובוס היה צפוף בשעה הזו. הוא היה צריך לעשות את כל הדרך לחלקו האחורי כדי למצוא את אחד המושבים הפנויים האחרונים.