המנהל קימט את מצחו והתקרב לב’ בפנים זועמות.
המנהל שמע את השם של ב’ בקרב העובדים. אבל לו, לא היה אכפת שהיא הייתה האורחת הקבועה המועדפת עליהם, אלא מהחשבון שהודבק על לוח המודעות. זהו היה חשבון המוקף בלבבות ובמילים טובות שהשאיר הצוות על ב’. אבל מה? זה היה חשבון שלא שולם!!! המנהל רתח והלך לב’. הוא התחיל לדבר איתה בנימה תוקפנית בזמן שנופף את החשבון בידו, “המסעדה הזו מקבלת רק סועדים שמשלמים. זה לא מעניין אותי שכולם אוהבים אותך פה, עלייך לעזוב את המסעדה הזאת עכשיו. אנחנו לא ארגון צדקה.”
ב’ ישבה זקופה ולא אמרה לו דבר. היא הביטה במנהל, הוציאה חתיכת נייר מהארנק שלה וכתבה עליה משהו. היא הכניסה את הנייר לתיקיית החשבונות על השולחן ועזבה את המסעדה בלי לומר מילה.
- מודעה -
זה היה תפקידו של רובין לפנות את השולחן של ב’. רובין הניח את המזלגות והסכינים על הצלחת והסיר את המפית. אבל מתחת למפית, הוא ראה תיקייה שחורה שגברת ב’ השאירה אחריה. האם זה הכסף עבור תשלום החשבון? או אולי היא פשוט יצאה והשאירה את הכסף שלה על השולחן?
רובין הרים את התיקייה מהשולחן ופתח אותה. אבל לא היה בתיקייה הזו כסף. במקום, התיקייה הכילה פתק שהולך לשנות את חייהם של כל אנשי הצוות במסעדה. כשהוא הרים את הפתק מהתיקייה השחורה, הוא צרח.