“כמה זמן נשאר לי לחיות?”
“למרבה הצער, מאז שקיבלנו את התוצאה, אנחנו יכולים לעשות מעט מאוד בנוגע לכך. לדעתי מדובר בעניין של חצי שנה עד שנה…” ושוב, זה היה כמו לקבל דקירה בלב מסכין. כמה עוד חדשות רעות בן אדם מסוגל לשמוע בזמן כל כך קצר?
אבל במקום להתאבל ולנבול בצער שלה, החליטה ב’ לבלות את שארית חייה בדיוק כמו שרצתה, ולעשות משהו טוב עבור האנשים שהיא אהבה. וכך, חזרה ב’ למסעדה שהייתה מגיעה אליה במשך שנים. הצוות תמיד עזר לה לשרוד את הזמנים בהם ב’ הייתה עצובה, אז עכשיו הגיע תור ב’ לעשות משהו טוב עבורם.
- מודעה -
אך בכל זאת, שינוי אחד קטן בדינמיקה של המסעדה היה חייב לקרות: הגיע מנהל חדש למקום, והאיש הזה לא רצה לבוא לקראת הצוות, בלשון המעטה. הוא אהב לחולל מהומות ולא הזיז לו לפגוע ברגשות של שאר הצוות. ב’ הבחינה בזה מיד כשהרגל שלה דרכה במסעדה. האווירה נהייתה קודרת. לא היה יותר זמן לשוחח עם האורחים וכולם הגיעו לעבודה עם פנים זועפות.
ואז נכנסה ב’ המקסימה. היא התיישבה בשולחנה הקבוע, והצוות ניסה להביא לה את המנה המועדפת עליה כמה שיותר מהר. אולי בכל זאת היה להם קצת זמן לדבר? לא, בכלל לא. המבט של המנהל החדש היה מוטבע עליהם.